פסק-דין בתיק עמש"מ 46557-06-11

א.       בפניי ערעור המדינה על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה (בראשות אבה"ד יוסף תלרז), מיום 2.6.2011, בתיק בד"מ 111/10, שלפיו הוטלו על המשיב אמצעי המשמעת הבאים:

נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר תוך תשלום פיצויי פיטורין מלאים, פסילה משירות המדינה לפרק זמן של 7 שנים.

ב.       אלה העובדות הצריכות לענין:

המשיב, יליד שנת 1970, הועסק בתפקיד מנהל בית הספר למדריכים במכללת אוהלו בקצרין. לפי כתב האישום המתוקן שהוגש כנגדו לבית משפט השלום בנצרת, גנב המשיב במהלך שנת 2007 כספים, בכך ששילשל לכיסו תשלומים שקיבל משישה תלמידים ואשר היו מיועדים להגיע לקופת המכללה, וזאת בסכום מצטבר של כ-54,000 ש"ח.

ג.        כתב האישום המתוקן ייחס למשיב עבירה של גניבה בידי מורשה. המשיב הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, הורשע במיוחס לו ביום 5.10.10, ובתאריך 12.12.2010 נדון המשיב ל-4 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי של 9 חודשים למשך שלוש שנים, ופיצוי המכללה בסכום של 45,000 ש"ח.

ד.       נוכח הרשעתו הגישה המערערת תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה, בטענה כי בהתנהגותו זו פגע המשיב במשמעת שירות המדינה, לא קיים את המוטל עליו כעובד מדינה, התנהג התנהגות שאינה הולמת ואינה הוגנת, והורשע בעבירה שיש עימה קלון, כל זאת בהתאם לסעיפים 17 (1), (2), (3), (4) ו- (6) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963.

ה.       יצויין, שהמשיב הועסק בשירות המדינה מאז שנת 1995. המשיב הושעה מעבודתו החל מתאריך 3.5.2009.

ו.        בהכרעת דין מיום 26.5.11 ציין בית הדין כי ב"כ המדינה ביקשה להרשיע את המשיב בשים לב להוראותיו של סעיף 61 ג' לחוק המשמעת המעניק סמכות לבית הדין לראות את הממצאים והמסקנות של בית משפט השלום בנצרת כמוכחים בפניו, ובית הדין החליט שקיים יסוד המצדיק את הרשעתו של המשיב בעבירות נשוא התובענה. לפיכך הורשע המשיב בהתאם.

ז.       עמדת התביעה בבית הדין למשמעת היתה שיש להטיל על המשיב את אמצעי המשמעת של נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר תוך שלילת 10% מפיצויי הפיטורין, ופסילה לשירות המדינה עד הגיע המשיב לגיל 67, וזאת כדי לתת מענה הולם להפרתה של חובת האמון שהיתה מוטלת על המשיב בתפקידו כנאמן הכספים ובמיוחד נוכח סטנדרט ההתנהגות הגבוה הנדרש מעובדי הוראה, ובנימוק נוסף שמעשיו של המשיב לא היו בגדר מעידה חד פעמית, ולכן יש באמצעי המשמעת שהתביעה ביקשה להטילם כדי לשרת את התכלית של אמצעי המשמעת, וזאת בכל הנוגע לתדמיתו של השירות הציבורי והיסוד ההרתעתי שמגולם באמצעים אלה.

ב"כ המדינה גם ציינה בפני בית הדין שאין בפסילה לשירות המדינה משום פוטנציאל של פגיעה כלכלית במשיב הואיל והמשיב איננו בר גימלה.

ח.       נציג משרד החינוך הביא לידיעת בית הדין שהמשיב הצטרף לשירות המדינה בשנת 1995, הינו נשוי, אב לשני ילדים קטינים, רעייתו מורה, כיום איננה מועסקת, והמשיב הוא בן למשפחה שכולה. אין למשיב עבר פלילי או משמעתי קודם, ותפקודו עד להתרחשות האירועים נשוא הדיון היה תפקוד איכותי ותורם.

המשרד מצטרף לאמצעי המשמעת שב"כ המדינה ביקשה להטיל על המשיב, למעט הרכיב של שלילת 10% מפיצוי הפיטורין.

ט.       הסניגור הביא לידיעת בית הדין שהמשיב איננו מקל ראש בעבירות בהן הורשע, אך עקב תוצאותיו של ההליך הפלילי תימנע מן המשיב האפשרות למצוא תעסוקה חלופית בתחום העיסוק בענפי הספורט. לפי עמדת ההגנה פסילת המשיב משירות המדינה, עד הגיעו לגיל 67 אינה מידתית, כמו גם הפחתת פיצויי הפיטורין.

לטענת הסניגור, הפסילה המבוקשת יש בה משום פגיעה בחופש העיסוק של המשיב שכיום היא זכות חוקתית.

המשיב טען באמצעות הסניגור שלפי הנחייתו של בית המשפט העליון הענישה היא אינדיווידואלית ולכן יש לשקול את נסיבות העבירה והנסיבות האישיות.

עוד טען המשיב, כי יש גם להביא בחשבון את האחריות שהמשיב נטל על מעשיו במסגרת ההליך הפלילי, וכן יש להביא בחשבון, במכלול הנסיבות, את המלצתו של שירות המבחן להימנע מהרשעתו של המשיב, המלצה שאותה בית משפט השלום לא היה מוכן לקבל.

י.        הסניגור הדגיש בפני בית הדין שהמשיב נשוי, אב לשני ילדים קטנים, אין לו עבר פלילי או משמעתי קודם, אביו נכה צה"ל, אחיו נפל במסגרת שירותו הצבאי, רעייתו של המשיב אינה מועסקת כיום, והמשיב מתגורר בבית הוריו החולים במחלה קשה.

הסניגור ביקש מבית הדין שלא לפגוע בפיצויי הפיטורין של המשיב ואם בית הדין יחליט על פסילה משירות המדינה, ביקש הסניגור שפסילה זו תהא מידתית כדי להשאיר למשיב פתח לחזור לשירות המדינה.

יא.     המשיב עצמו ציין בפני בית הדין שהוא למד לימודי חינוך גופני בוינגייט, תואר שני למד באנגליה, שירת בצה"ל כמדריך כושר קרבי, ועדיין לא מצא תעסוקה חלופית. המשיב ביקש להעמיד את פרק פסילתו משירות המדינה על 7 שנים.